החלטה בתיק רע"א 4947/12

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בע"א 10512-04-12 מיום 7.6.2012, במסגרתה הורה על מחיקת סעיפי הערעור המתייחסים להחלטת ועדת הערר שהוקמה על-פי סעיף 53 לחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002 (להלן: חוק משק הגז) מיום 27.4.2010, וקבע כי יוותרו רק נושאי הערעור המתייחסים להחלטת ועדת הערר מיום 13.2.2012.

רקע עובדתי

2.        המבקש הוא בעל עדר בקר, ומחזיק בקרקע בשטח של 6,550 מ"ר. ביום 22.1.2006 חתם המבקש על כתב הסכמה לביצוע עבודות בקרקע, להנחת צינור גז. המשיבה (להלן: חברת החשמל) התחייבה לבצע את העבודות בתוך שבועיים ולפצות את המבקש עבור הנזקים שייגרמו לו.

3.        העבודות במקרקעין נמשכו מעבר לשבועיים, והמבקש תבע מחברת החשמל תשלום פיצויים. תחילה תבע המבקש תשלום פיצויים בעילת הפרת ההסכם. טענה זו נדחתה על-ידי ועדת הערר ביום 27.4.2012. בהחלטת ועדת הערר נקבע כי אין לחשב את הפיצוי בגין העבודות שנמשכו מעבר לשבועיים על-פי המוסכם בין הצדדים, וכדי לקבל פיצוי בגין התמשכות העבודות ידרש המבקש להוכיח את הנזקים שנגרמו לו. בהחלטה זו ניתנה למבקש האפשרות להגיש תצהיר ולהוכיח את נזקיו. המבקש הגיש תצהיר להוכחת נזקיו, ובעניין זה ניתנה החלטת ועדת הערר ביום 13.2.2012.

4.        המבקש הגיש ערעור על החלטות ועדת הערר לבית המשפט המחוזי. בהודעת הערעור ציין כי ערעורו מוגש על "החלטת ביניים מיום 27.4.2010 ועל ההחלטה הסופית מיום 13.2.2012". חברת החשמל טענה כי יש לסלק על הסף את טענות המבקש המתייחסות להחלטת ועדת הערר מיום 27.4.2010, שכן המועד להגשת הערעור על החלטה זו חלף זמן רב לפני הגשת הערעור. עוד טענה חברת החשמל כי בהחלטה מיום 27.4.2010 הכריעה ועדת הערר בטענות החוזיות של המבקש, ולכן אין מדובר בהחלטת ביניים, אלא בהחלטה מהותית המסיימת את הסכסוך בכל הנוגע לפן החוזי. בתגובה טען המבקש כי טענותיו החוזיות נותרו תלויות ועומדות עד לסיומו של ההליך, וההחלטה מיום 27.4.2010 היא החלטה אחרת ולא פסק דין חלקי. עוד טען המבקש כי אף אם החלטה זו היא פסק דין חלקי, אין להעתר לבקשת חברת החשמל, לנוכח אי-הבהירות שיצרה ועדת הערר בבואה לפרש את כתב ההסכמה שנחתם על-ידי המבקש.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.        בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש היה צריך להשיג על החלטת ועדת הערר מיום 27.4.2010 תוך 45 ימים בהתאם לאמור בסעיף 46(א) לחוק משק הגז. בית המשפט עמד על כך שחוק משק הגז אינו מבחין בין החלטות ביניים והחלטות סופיות, ולכן בעל דין המבקש לערער על סכום הפיצויים שנקבעו לו יעשה זאת בתוך 45 ימים, בין אם מדובר בהחלטת ביניים, בין אם בהחלטה סופית. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה מיום 27.4.2010 הכריעה בטענותיו של המבקש במישור החוזי, ולכן אם סבר כי שגתה הוועדה וכי הוא זכאי לפיצוי מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים, היה עליו לערער בתוך 45 ימים. על יסוד טעמים אלו, קיבל בית המשפט את בקשת חברת החשמל ומחק מהודעת הערעור את טענות המבקש הנוגעות להחלטה מיום 27.4.2010.

טענות המבקש

6.        לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי היה עליו לערער על ההחלטה מיום 27.4.2012 תוך 45 ימים. המבקש טוען כי על פי לשון סעיף 46(א) לחוק משק הגז, יש לערער בתוך 45 ימים על סכום הפיצוייםשקבעה ועדת הערר. לטענתו, בהחלטת ועדת הערר מיום 24.7.2010 לא נקבע כל פיצוי, אלא נקבעה פרשנות ועדת הערר להוראות החוזה. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי קבע למעשה שעל כל החלטה של ועדת הערר יש לערער תוך 45 ימים, וזאת בניגוד להוראת סעיף 46(א) לחוק משק הגז אשר קובעת כי רק על החלטות שבהן נקבע סכום הפיצויים ניתן לערער לבית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, קביעתו של בית המשפט המחוזי עשויה להוביל לשיבוש ההליכים. כך כל החלטה הנוגעת למינוי מומחה, קבילות ראיות או החלטות נוספות הנוגעות לסדר דין, תצטרך להתברר בעיצומם של ההליכים, בבית המשפט המחוזי.

7.        עוד טוען המבקש כי מכיוון שלא הותקנו תקנות סדר דין לוועדת הערר, חלה תקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) הקובעת כי סדר הדין האזרחי בכל עניין אזרחי המובא לפני בית המשפט יהיה לפי תקנות אלה. משכך, חלה בעניין זה תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת שאם לא ערער בעל דין על החלטת ביניים, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בואו לערער על פסק הדין. לפיכך טוען המבקש כי רשאי הוא לערער על ההחלטה מיום 27.4.2010 במסגרת ערעורו על ההחלטה הסופית מיום 13.2.2012. המערער מוסיף וטוען כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכותו ליומו בפני בית המשפט וגורמת לו לעוול.

טענות חברת החשמל

8.        לטענת חברת החשמל, החלטת בית המשפט המחוזי לא התבססה על ההבחנה בין החלטת ביניים להחלטה סופית, אלא התבססה על כך שההחלטה מיום 27.4.2010 מהווה פסק דין חלקי. חברת החשמל טוענת כי המבקש אינו משיג על הקביעה השיפוטית המרכזית לפיה ההחלטה מיום 24.7.2010 מהווה פסק דין ולא החלטה אחרת. משכך, התוצאה האופרטיבית שניתנה מכוח קביעה זו נותרת על כנה.

9.        עוד טוענת חברת החשמל כי לא נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי כי יש להגיש ערעור על כל החלטות ועדת הערר, אלא רק על החלטות שבהן נקבע שיעור הפיצוי הכספי, כפי שמורה חוק משק הגז. עוד טוענת חברת החשמל כי בהחלטה מיום 27.4.2012 נפסק למבקש פיצוי כספי. בהחלטה זו פסקה הוועדה למבקש פיצוי כספי בסך של 29,200 ש"ח בגין השבועיים הראשונים שבהם התבצעו העבודות ובהתאם לחוזה. כמו כן, בהחלטה זו דחתה ועדת הערר את תביעת המבקש בעילה החוזית, בכל הנוגע לעבודות שבוצעו לאחר השבועיים הראשונים. מכאן שמדובר בהחלטה העוסקת בפיצוי כספי, ועל כן יש לערער עליה בתוך 45 ימים.

10.      לטענת חברת החשמל, המועד להגשת הערעור על ההחלטה מיום 27.4.2010 חלף. לטענתה, תקנות סדר הדין האזרחי כלל אינן חלות בעניין זה, מכיוון שסעיף 46(א) לחוק משק הגז קובע סדר דין שונה, המורה כי על החלטה הקובעת פיצוי כספי יש להגיש ערעור בתוך 45 ימים מיום המצאת ההחלטה.

11.      עוד טוענת חברת החשמל כי אף אם יקבע כי יש תחולה לתקנות סדר הדין האזרחי, אין בתקנה 411 אשר אליה מפנה המבקש כדי להאריך את מועד הגשת הערעור. על פי תקנה 411 "החלטה אחרת" צריכה לקיים שני תנאים במצטבר: האחד - היא אינה פסק דין; השני - היא ניתנת לערעור ברשות בלבד. לטענת חברת החשמל, שני התנאים הללו אינם מתקיימים: ההחלטה מיום 24.7.2010 אינה החלטה אחרת אלא פסק דין חלקי אשר הכריע בעילה החוזית ובסעדים שהתבקשו מכוחה; משעה שנפסקו במסגרת ההחלטה פיצויים כספיים למבקש, סעיף 46(א) לחוק משק הגז קובע כי הוא זכאי להגיש בגינה ערעור בזכות, לפיכך לא חלה תקנה 411 על ערעורו של המבקש.

דיון והכרעה

12.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סעיף 46 לחוק משק הגז קובע את סדרי הדין ביחס לערעור על החלטות ועדת הערר בזו הלשון:

"(א) על אף האמור בסעיף 12ב(ד) לחוק התכנון והבניה, בעל הרישיון ובעל הזכויות רשאים, בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטת ועדת הערר, לערער על סכום הפיצויים שקבעה הועדה לבית המשפט המחוזי.

(ב) על החלטת בית המשפט המחוזי ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון בשאלה משפטית בלבד" (ההדגשה הוספה - נ"ס).